הסכם ממון לקראת נישואין, כן או לא?​

רבים חושבים שעצם המחשבה או ההזכרה כי יכול לקורת דבר רע, מביאה כשלעצמה את המזל הרע. [חס וחלילה, חס וחלילה, חס וחלילה...]. ישנם רבים שאף תומכים בגישה זו על יסודות יהודיים הלכתיים ורעיוניים. ואמנם יש לחשוב על טוב ובצורה אופטימית ובפרט חשוב הדבר כאשר עומדים בני זוג להתחיל שלב חשוב בחיים ככניסה לברית הנישואין

למרות כל זאת, ההלכה היהודית מתייחסת בחיוב לחשיבה מקדימה 'על כל צרה שלא תבוא', ובמקרה של נישואין דוקא חייבו חז''ל התייחסות מקדימה למה שיקרה במקרה של גירושין או פטירה ח''ו של אחד מבני הזוג. התייחסות זאת היא הנקראת כתובה במקורותינו. הכתובה למעשה בנויה מרשימת ההתחייבויות של החתן לכלתו הן במצב שהנישואין ימשכו, וישרור שלום, והן למצבים פחות משמחים כגון גירושין, פטירת החתן, ואפילו נפילה בשבי ח''ו.

במהלך הדורות וההתפתחויות הכלכליות, פעמים רבות נוספו הסכמים ממוניים גם בכתבי ה'תנאים' אותם ערכו המחותנים ובני הזוג בשעת ההתקשרות הראשונית [קשרי השידוכין], למרות שבדרך כלל עסקו התנאים בהתחייבויות לקראת החתונה, מכל מקום במקרים רבים נלמד מהם מה שייך באמת לכל צד, ולעיתים הייתה בהם התייחסות גם למקרה של פירוק החבילה.

המצב החוקי וההלכתי כיום

האמת שכיום גם בתי הדין הרבניים מוסמכים לדון בחלוקת הרכוש, רק בכפוף לחוק (חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973). נציין שעל פי החוק חלה על הרב רושם הנישואין לידע את בני הזוג בשעת הרישום, שאם לא יערכו הסכם ממון בעל תוקף חוקי, יחולו עליהם ממילא החוק והוראותיו. במצב כזה גם על פי ההלכה נהגו לחייב מכח ההסכם, על הנישאים מאז שנת תשל''ד, שהיא שנת תחולת החוק למעשה.

על פי החוק הנ''ל, כל רכושם של בני הזוג יחולק [או ליתר דיוק בלשון החוק- יאוזן], עם פקיעת נישואיהם (כלומר: גירושין, או פטירת אחד מהם ח''ו) או בתנאים מסוימים אפילו אם נפתחו הליכים משפטיים בין בני הזוג, או התגלע קרע ביניהם. אמנם, אין החוק מתיחס לממון שרכש כל אחד מבני הזוג קודם לנישואין, או שניתן לו במתנה או בירושה אחרי הנישואין, אך ברור שנטל ההוכחה על כך יהיה מוטל על הצד שמבקש לשמור על זכויותיו מפני חלוקה.

יש לציין כי על פי החוק לא די לרשום נכס כל שהוא על שם אחד מבני הזוג, כדי להבטיח שבמצב של חלוקת הרכוש נכס זה לא יחולק, כמו כן עומדת לבית המשפט זכות 'בנסיבות מיוחדות' אם עדין לא הוכרע אחרת, להוסיף נכסים מסוימים שהיו בעבר ביד בני הזוג,או לקבוע חלוקה לא שוויונית של הנכסים [מתוך ראיה לעתיד כמו כושר השתכרות וכד'].

אמנם לגבי הכתובה נאמר מפורשות כי אינה נכללת בהסדר החלוקה, ולכן יכולה האשה לדרוש את הכתובה אחר שהוסדרה חלוקת הרכוש, אך אם הדבר תלוי רק בבית הדין, בדרך כלל נפסק כי חלוקת הרכוש כוללת כבר גם את חיובי הבעל על פי הכתובה. בנוסף, גם אם בדעתם של בני הזוג לדון רק על פי דיני התורה, יצטרכו להעלות זאת כהסכם כתוב. [או במקרה והגיעו לדון בפני בית הדין הרבני להצהיר על כך בפני הדינים...].

מהו 'הסכם ממון'?

הדרך היחידה על פי החוק כדי להגיע להסכמות ברורות בשלב מוקדם. ולמנוע בכך חילוקי דעות, אי הבנות וחיכוכים בהמשך, היא להעלות את הדברים על הכתב בצורה ברורה ומפורטת ככל הניתן. העלאת הדברים על הכתב נקראת 'הסכם ממון'.

חשוב לדעת, כי במצב החוקי כיום, כל סיכום בין בני הזוג לגבי יחסי הממון ביניהם אינו תקף אלא אם נעשה בכתב, ואושר על ידי המוסמכים לכך על פי 'חוק יחסי ממון'. על פי חוק זה יכול לאשר את ההסכם הרב רושם הנישואין אם הוא נעשה לפני הנישואין או בשעת הנישואין, או על ידי בית הדין הרבני, בית המשפט לעניני משפחה, או בתנאים מסוימים על ידי נוטריון. יש להדגיש שמלבד רושם הנישואין, חייבים כל המאשרים הסכם בעניין יחסי הממון לוודא שהצדדים הבינו את הנכתב בחוזה ואת המשמעויות של ההסכם ועשו זאת ללא כפיה ובצורה חופשית.

אז למי כדאי לערוך הסכם כזה?

אמנם פעמים רבות תתעורר התנגדות לעריכת הסכם כזה, לעתים תהיה הצעה כזו מלווה בהרבה אי נעימות, ואף לעורר תרעומת ותהיות לגבי המסתתר מאחורי הרעיון. ואמנם, אם אכן בני הזוג נישאים ללא כל נכסים קודמים, או 'נכסי קרירה'. סביר להניח כי אין הם רואים כל צורך בעריכת הסכם כזה. אותו הדבר אם הגיעו בני הזוג לנישואין מעמדות השקעה שוות פחות או יותר [כמו השקעה שווה בדירה, השכלה מקצועית שוות ערך וכד'], שהסברא היא שבמשך השנים גם אם הונם יגדל יש מן הצדק לחלקם בשווה. [אמנם גם בני זוג כאלה, בהתיעצות עם רבותיהם, יתכן וירצו להצהיר שאת כל התנהלות ביניהם, אם תהיה, תוכפף רק לדין תורה].

לפיכך התקבל הנוהג בדרך כלל כי רק בני זוג המגיעים לנישואין בגיל מבוגר יותר, כמו גם הנישאים בנישואין שניים, שבאמתחתם נכסים כל שהם, הן נכסים 'ממשיים' והן 'נכסי קרירה' או השכלה מקצועית מבטיחה, בוחרים לכרות ביניהם הסכם ממון. אמנם עם השינויים בנוהגים השונים, יתכן ויש מקום לחשוב גם לכל מי שמגיע למערכת הנישואין עם השקעה שונה, או יכולות שונות בין בני הזוג לבדוק את כדאיותו של הסכם ממון.

האם הסכם ממון יקוים בכל מצב?

הסכם הממון, ככל הסכם, יכול להיות כפוף לפרשנויות שונות, כמו גם לסירוב של אחד הצדדים [בדרך כלל הצד בעל האמצעים] והתחמקויות שונות מלקיימו. לכן כדאי בכל מצב, בשעת עריכת ההסכם ומכל שכן כשמגיעים לידי מימושו, להיוועץ בבעל מקצוע בתחום, טוען רבני או עורך דין, כדי שלא להגיע למצב שעל אף שיש הסכם אין דרך לממשו.

פעמים רבות אחד מבני הזוג, ובדרך כלל מי שמתכנן את הגירושין מראש, מנסה להבריח חלק מהנכסים כדי להתחמק מקיום חלקו בהסכם, כמו כן מנסה הוא לעשות פעולות 'מחטף', או לחילופין לסרב בשרירותיות לכל מיני פעולות שלדעתו ימעיטו את חלקו במהלך של גירושין. גם במצב כזה מומלץ מאוד לפנות לטוען רבני, כיון שבית הדין יכול במידה וישוכנע שאכן כך הם פני הדברים, למנוע פעולות מעין אלו ולוודא את קיומו של ההסכם.

על מה כדאי להקפיד כשעורכים הסכם ממון?

ככלל, חשוב מאוד לחשוב על המצב העתידי בטווח הנראה לעין, ובעיקר על מה שמעבר לו. בין השאר חשוב לבדוק, מה יקרה אם ישנם נכסים שלא הוצהר עליהם כרגע, [או שאינם ידועים], או מה יהיה אם אחד מהצדדים [או יורשיו] יתחמק מביצוע חלקו.

כיון שהסכם כזה הוא מטבעו 'צופה פני עתיד', ובדרך כלל בני זוג בשעת עריכת החוזה אינם יכולים כל כך לחשבן את כל האפשרויות, מומלץ שחוזה זה יערך על ידי איש מקצוע בתחום. עורך דין או טוען רבני, כדי שאם יצטרכו להפעילו [חס וחלילה] לא ימצא עצמו אחד מהצדדים עם הסכם ביד, אך ללא מה שהובטח בו. 

מאמרים

טוען רבני ומגשר